פסק-דין בתיק ת"א 152236-09

תביעת שיבוב שיסודה בנזקים שנגרמו לשני רכבים שבוטחו אצל התובעת ואשר ניזוקו בתאונה הנדונה.  בתאונה היו מעורבים 4  כלי רכב, שני רכבים שבוטחו אצל התובעת, רכב הנתבע, ורכב נוסף (" רכב נוסף").

בגין אותה תאונה התנהל הליך קודם, בו תבעה התובעת את נהג הרכב הנוסף (ת.א. 44637/06; להלן: " ההליך הקודם"). הליך זה נדון לגופו וניתן בו פסק דין, עליו הוגשו  ערעורים לבית המשפט המחוזי. עם תחילת הדיונים בתיק זה, טענה התובעת כי פסקי הדין שניתנו בהליך הקודם יוצרים השתק פלוגתא, מכוחו יש לקבוע שהנתבע אחראי בלעדית לתאונה שאירעה, ואין לאפשר העדת עדים בשאלה זו. הנתבע טען שלמרות הקביעות שנקבעו בהליך הקודם, יש עדין צורך לבחון את האחריות לתאונה בין כל הצדדים המעורבים בה.

בהחלטתי מיום 04.09.11 קיבלתי את עמדת התובעת, וקבעתי שפסקי הדין בהליך הקודם (פסק דינו של בית משפט השלום ופסק דינו של בית המשפט המחוזי) קובעים ממצאים עובדתיים מחייבים הן באשר לנסיבות התאונה והן באשר לאחריות לה, בהתאם ישנו השתק פלוגתא לגבי עניינים אלו, ויש לקבוע שמלוא האחריות לתאונה רובצת על הנתבע. לאור החלטה זו, התקיים הדיון בפני רק בשאלת גובה הנזק.

לפי האמור בכתב התביעה, התובעת פיצתה את שני מבוטחיה בגין הנזקים שנגרמו לרכביהם; בגין הנזקים שנגרמו לרכב אחד, רכב מסוג פולקסווגן, שולם פיצוי בסך של 16,150 ש"ח כולל שכר טרחת שמאי, ובגין הנזקים שנגרמו לרכב האחר, רכב מסוג ניסן טרנו, שולם פיצוי בסך של 65,291 ש"ח. סכומים אלו בתוספת הפרשי ריבית והצמדה עולים כדי 101,667 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. להוכחת הנזקים האמורים צירפה התובעת לכתב התביעה שתי חוות דעת של שני שמאים ערוכות כדין, והוראות תשלום למבוטחים.

הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדיות, אך ביקש לחקור נגדית את השמאים מטעם התובעת. בסופו של דבר הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית של השמאי מר ניסן משה, שערך את חוות דעת לעניין נזקי רכב הפולקסווגן, והוא עומד רק על חקירתו הנגדית של השמאי מר קייזר שערך חוות דעת שמאי לרכב הניסן טרנו (עמ' 4 שורות 17 - 20 לפרוטוקול). לאור האמור, הנזק שנגרם לרכב הפולקסווגן, כאמור בחוות דעת השמאי, אינו שנוי במחלוקת.

אשר לנזקים שנגרמו לרכב הניסן טרנו. רכב זה ניזוק קשה בתאונה ונגרם לו אובדן מוחלט. בהתאם לחוות דעת השמאי קייזר, פיצתה התובעת את המבוטח לפי שווי הרכב בעת התאונה, וסכום זה, בניכוי השרידים, הוא הסכום הנתבע. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית, אך הוא טוען כי לאור הסתירות שעלו בחקירתו הנגדית של שמאי התובעת, אין לקבל את חוות דעתו. לטענתו, השמאי לא בחן את גרסת המבוטח ואין ביכולתו לדעת אם הנזקים שבחן נגרמו בתאונה, השמאי בדק את הרכב רק כעבור כשבועיים ממועד התאונה ויתכן ולאחר התאונה נגרמו לרכב נזקים נוספים, שווי הרכב שקבע השמאי שגוי, מאחר ולא בוצעו ההפחתות הנדרשות הן לאור מס' הק"מ הרב שהרכב עבר (מעל ל - 300,000 ק"מ) והן בגין הבעלויות שהרכב עבר (4 במספר).

מכלול טענות אלו, אינו מקובל עלי. השמאי מר קייזר הבהיר בעדותו שבעת עריכת חוות הדעת הוא בחן אם, בהתאם למחירון של לוי יצחק, עליו להפחית משווי הרכב, והוא מצא שאין לבצע כל הפחתות, בהתחשב במודל הרכב (שנת 1996) וסוג הרכב. עדותו לא נסתרה והיא גם מעוגנת במסמכים שהוגשו בהסכמה, ת/4, שהם דפים מתוך מחירון של לוי יצחק (וראה עדות השמאי בעמ' 9 שורה 10 - עמ' 10 שורה 26).

גם הטענות כי לא הוכח שהנזקים שנבחנו הם תוצאת התאונה לא הוכחו. בעל הרכב (מבוטח התובעת) העיד שהרכב לא עבר תאונות משמעותיות טרם התאונה הנדונה, ובעברו רק תאונה קלה, שמוקד הפגיעה בה היה בדלת האחורית ימנית, שעה שבתאונה הנדונה מוקד הנזק הוא הצד השמאלי. העד העיד שלאחר התאונה לא ניתן היה לנסוע ברכב והוא נגרר מהמקום. חלפו כשבועיים ימים ממועד התאונה עד לבדיקת הרכב על ידי השמאי, מאחר והרכב נגרר לחניון משטרתי ורק כעבור זמן הועבר לחצר בית אחיו, שם נבדק על ידי השמאי. גם השמאי התייחס לנושא זה בעדותו, והבהיר כי אין חשש שאירעה תאונה נוספת ברכב טרם בדיקתו, מאחר ולאחר התאונה לא ניתן היה להמשיך ולנסוע ברכב (עמ' 8 שורה 28 - עמ' 9 שורה 6).

המסקנה היא שהוכח שהנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי קייזר נגרמו בתאונה, והוכח שבעקבות התואנה נגרם לרכב אובדן מוחלט. עוד הוכח ששווי הרכב נקבע כראוי ובהתאם למחיר המחירון של לוי יצחק, ושלא היה צורך לבצע הפחתות ממחיר המחירון.

מכאן שהסכומים ששולמו למבוטחים תואמים לנזקים שנגרמו, ואשר לכולם אחראי הנתבע. יש להדגיש שהתביעה היא תביעת שיבוב, בה נתבע המזיק לפצות את המבטחת בגין תגמולי הביטוח שהיא שילמה. כבר נפסק שחזקה היא שחברת הביטוח אינה ממהרת לשלם כמתנדבת (ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ. חברת השמירה בע"מ; ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ), וגם לאור חזקה זו, יש להניח, בהיעדר ראיה לסתור או טענה ממשית לעניין סבירות התשלומים ששולמו, כי תגמולי הביטוח ששולמו, משקפים את הנזקים שנגרמו.

בסיכומיו העלה הנתבע טענה נוספת, לפיה התובעת לא הוכיחה שהתמלאו יתר התנאים הדרושים לביסוס זכות התחלוף, מאחר והיא לא הגישה את פוליסות הביטוח הרלוונטיות, והיא גם לא הציגה הוכחות שהתשלומים שולמו בפועל.

לאור טענות אלו, ובהתאם להחלטה מיום 26.06.12, הגישה התובעת בקשה לצירוף פוליסות הביטוח (תנאים כלליים ורשימות) ועותק מהוראות התשלום. למרות מספר החלטות שניתנו, הנתבע לא הגיב לבקשה זו, על כן החלטתי לקבל את המסמכים שהגשתם נתבקשה (יש להדגיש שהמסמכים האמורים, למעט התנאים הכלליים של הפוליסה, צורפו לכתב התביעה). המסמכים שהוגשו מוכיחים שהתובעת שילמה למבוטחים את הסכומים הנתבעים ושסכומים אלו שולמו על ידה מכוח ובהתאם לחוזה הביטוח (הפוליסות).

התוצאה היא שהתובעת הוכיחה מלוא תביעתה, ואני מקבלת את התביעה. לאור האמור אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 101,617 ש"ח צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום,  ט' כסלו תשע"ג, 23 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: